פסק-דין בתיק ע"ר 10283-06-12

1.         זהו פסק דין בערעור על החלטת כב' הרשם הבכיר, י. בוקר, מיום 7.5.12 (תא"ק 2721/05), במסגרתה נדחתה בקשת המערערים (הנתבעים מס' 4-6), למחוק את המילים "בסדר דין מקוצר" מכותרת כתב התביעה, והתקבלה באופן חלקי בקשת הרשות להתגונן שהגישו. הוחלט לקבל באופן חלקי את ערעורו של המערער מס' 2, ולדחות את יתר חלקי הערעור. להלן הנימוקים.

2.         התביעה בה מדובר, הינה תביעה לתשלום יתרת חוב, של בני טביבזאדה חב' לבנין והשקעות בע"מ, וטביבזאדה ובניו בנין השקעות ופיתוח בע"מ, בחשבונות המתנהלים בסניף המשיבה בבאר שבע. התביעה הוגשה נגד שתי החברות, ונגד חמישה נתבעים שערבו לכאורה להתחייבויותיה כלפי המשיבה, מכח כתבי ערבות בלתי מוגבלת בסכום עליהן חתמו. יצוין, כי המערערים הינם בעלי מניות בשתי החברות. המערערים מס' 1 ו-2, רשומים גם כמנהלי חברת טביבזאדה ובניו בנין השקעות ופיתוח בע"מ.

התביעה הוגשה על סך 1,617,265 ש"ח. לאחר שמומשו שעבודים על נכסים שונים של החברות, הוגש ביום 4.2.10 כתב תביעה מתוקן, על סך 1,490,139 ש"ח. לכתב התביעה צורפו בין היתר, הסכמי פתיחת חשבון של החברות, כתבי ערבות עליהם חתמו בין היתר המערערים, וכן דפי חשבון אחרונים (נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן, בצירוף אישורים, כי המסמכים מהווים רשומות מוסדיות בהתאם להוראת סעיף 36 לפקודת הראיות, בהם גם פורטו שיעורי הריבית שהיו נהוגים אצל התובעת עובר להגשת התביעה.

3.         הנתבעים הגישו בקשות רשות להתגונן. המערערים הגישו בקשה נפרדת מן הבקשות שהגישו הנתבעים האחרים, המיוצגים ע"י ב"כ אחרים. בבקשתם טענו המערערים בין היתר, כי יש למחוק את הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב התביעה, משום שלטענתם, אין במסמכים שצורפו לכתב התביעה, להקים ראשית ראיה בכתב לסכום התביעה, כנדרש. זאת, משום שלטענתם, המסמכים שצורפו אינם מהווים רשומות מוסדיות, בהתאם להוראות סעיף 36 לפקודת הראיות, ומשום שלטענתם, היות שבאישורים שצורפו לתביעה נכתב, כי ספרי הבנק גוברים על פלטי המחשב, הכוללים את התנועות האחרונות בחשבון, היה על המשיבה, לצרף לתביעה את ספרי הבנק עצמם.

            במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן נטען, כי כתב התביעה אינו כולל פירוט מספיק של אופן חישוב סכום התביעה. לענין זה נטען גם, כי לא הוצגה כל ראיה לכאורה, כי ההלוואות הועברו בפועל לחשבון החברות. כן נטען, כי קיימת סתירה בין טענות הבנק לענין הלוואה שהועמדה לטענתו, על סך למעלה מ-3 מיליון ש"ח, ובין יתרת החוב הנטענת בגינה. זאת, כאשר ע"פ ההסכם אמורה היתה ההלוואה להיפרע בתשלום אחד, אך נתבעה בגינה יתרת חוב נטענת בסך של כ-900,000 ש"ח. עוד נטען בהמשך, כי המשיבה לא הפחיתה כנדרש בחישוב סכום התביעה, סכומים שהתקבלו כתוצאה ממימוש נכסים של החברות, וכי תבעה את שווי הוצאות הכינוס, ללא אסמכתא מספקת.

            המערערים טענו בבקשתם, כי הסכמי פתיחת החשבון, הינם חוזים אחידים, וכי תנאים שונים בהם, הינם תנאים מקפחים, שדינם להתבטל.

            המערערים מס' 1 ו-3 טענו, כי לא חתמו על כתב הערבות מיום 28.1.98, להתחייבויות חברת בני טביבזאדה - חברה לבניין והשקעות בע"מ (נספח ג' לכתב התביעה), והחתימות הנחזות כחתימותיהם על כתב הערבות האמור, זויפו.

עוד טענו, כי המשיבה הפרה את חובתה מכח הוראות המפקח על הבנקים, לשלוח אל הערבים, ובהם המערערים, תזכורות שנתיות, בדבר הערבות וסכום החוב הנערב. כן נמנעה המשיבה, לטענתם, מלהודיע להם על כוונתה לממש את הערבות, קודם נקיטת ההליכים נגדם.

המערערים טענו גם, כי המשיבה התרשלה, כאשר העמידה הלוואה על סך למעלה מ-3 מיליון ש"ח כאמור, ללא בטוחות מספיקות.

ביחס למערער מס' 2 נטען, כי חתם על שניים מכתבי הערבות בבית אחיו, הנתבע מר זלמן טביבזאדה, תוך שסבר, בין היתר, כי החברות העמידו למשיבה בטוחות, בדמות שעבודים על נכסיהן, בגובה מלוא החוב הנערב, וערבויות ערבים נוספים, כאשר בדיעבד התברר, כי הבטוחות לא הועמדו, וחתימת הערבים הנוספים על גבי כתב הערבות, זויפה. בהקשר זה טען גם, כי הבנק הסכים לבטל שעבוד על דירה, ששועבדה לטובתו, ללא קבלת הסכמת המערער מס' 2. עוד טען, כי היות שלא קיבל כל הודעה בדבר החוב, במהלך התקופה מאז חתימת הערבות ועד הגשת התביעה, לא היתה לו כל סיבה לחשוש ממימוש הערבויות.

בשולי הבקשה נטען, כי הבנק התמהמה בניהול ההליכים המשפטיים, ובין היתר, השתהה במסירת מסמכים שונים שחויב למסור למערערים.

4.         דיון ראשון בבקשה, התקיים ביום 8.11.10, בפני כב' הרשם (כתוארו אז) ע. כפכפי. במועד זה נחקר המערער מס' 2. נוכח עמדת ב"כ המשיבה, שביקש להמתין עד לאחר שתוגשנה בקשות רשות להתגונן ע"י החברות ובעל השליטה בהן, לא ניתנה באותו שלב החלטה בבקשה. דיון נוסף בבקשה התקיים ביום 8.2.12, בפני כב' הרשם הבכיר, י. בוקר. לאחר מכן, הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב.

            בהחלטת כב' הרשם הבכיר מושא הערעור, נדחתה בקשת רשות להתגונן שהגישו החברות ובעל השליטה בהן, מר זלמן טביבזאדה. המערער מס' 1, הורשה להתגונן אך ורק בטענה, כי לא חתם על כתב הערבות לטובת חברת בני טביבזאדה, מיום 28.1.98 ובטענה, כי חתם על כתב הערבות מיום 30.10.88, מבלי שידע על מה שהוא חותם. המערער מס' 2 הורשה להתגונן, אך ורק בטענה, כי חתם על כתב הערבות מתוך הנחה, כי ערבים נוספים ערבו לאותן התחייבויות, וזאת כפוף להפקדת ערובה בסך 50,000 ש"ח.  המערער מס' 3 הורשה להתגונן אך ורק בטענה, כי לא חתם על כתב הערבות מיום 28.1.98.

            לענין הבקשה למחיקת כותרת, קבע כב' הרשם הבכיר בהחלטתו, בין היתר, כי המשיבה לא נדרשה לצרף לכתב התביעה את ספרי הבנק, וכי רשאית היתה, בהתאם להלכה הפסוקה, להסתפק בצירוף דפי החשבון, הכוללים את יתרת החוב נכון למועד הגשת התביעה, כפי שעשתה.

            כב' הרשם הבכיר דחה טענת החברות ומר זלמן טביבזאדה, לפיה לא מסרה להם המשיבה את מלוא המסמכים שדרשו ממנה, לצורך ביסוס הגנתם. לענין זה קבע, בין היתר, כי לא פורטו המסמכים הנחוצים, וטענות ההגנה שעשויים היו לבסס.

            הטענות בדבר סעיפים מקפחים, בחוזים שנכרתו בין החברות ובין המשיבה, נדחו, משלא פורטה מהות הקיפוח הנטען, ולא הובהר כיצד עשויה בטלות אותם סעיפים כנטען, לבסס לנתבעים הגנה מפני התביעה.

            הטענות, לפיהן סכום התביעה אינו סביר, נוכח מימוש נכסים שונים של החברות, נדחו מחמת העדר פירוט מספיק.

            טענות המערערים, לענין אי קבלת הודעות עדכון שנתיות, או הודעות על אי מילוי החיובים הנערבים, נדחו, משקבע כב' הרשם, כי המערערים והנתבע, מר זלמן טביבזאדה, הינם "בעלי ענין" בחברות, כהגדרת המונח האמור בחוק, וכי על כן, לא היתה למשיבה חובה סטטוטורית למסור להם הודעות כאמור, וכי הטענה להפרת הוראות המפקח על הבנק לענין זה, לא פורטה כנדרש. נקבע, כי יש לדחות את הטענות, גם משום שהמערערים לא פירטו בבקשת הרשות להתגונן, איזה נזק נגרם להם כתוצאה מהימנעות המשיבה ממשלוח ההודעות, ביחס לטענה היחידה שפורטה בענין הנזק הנטען, מלבד הטענה כי אילו קיבלו המערערים מס' 1 ו-3 הודעות כאמור, יכולים היו להעלות את טענת הזיוף בשלב מוקדם יותר. לענין זה ציין כב' הרשם הבכיר, כי המערערים מס' 1 ו-3 הורשו להתגונן בטענת הזיוף, ועל כן, אם תתקבל הטענה, ממילא לא ייגרם להם כל נזק, כתוצאה מאי משלוח ההודעות.

            הרשות להתגונן שניתנה למערער מס' 2, בטענה כי חתם על כתב הערבות מתוך הנחה, כי קיימים ערבים נוספים לאותם חיובים, הותנתה כאמור בהפקדת סך 50,000 ש"ח, וזאת, משקבע כב' הרשם הבכיר, כי המערער לא פירט ולא כימת את הנזק שנגרם לו, לטענתו, בשל הטעות האמורה. לענין זה, קבע כב' הרשם בין היתר: "אמנם, ניתן "לשער" במונחים כלליים את סכום הנזק המדובר, אך אין ספק כי העדר הפירוט גורם ל"כרסום" משמעותי בטענת הגנתו הלכאורית עד כדי כך ש"כמעט רשאי" בית המשפט לסרב למבקש מס' 5 לבקשתו להתגונן בטענה זו בפני התביעה".